כל חיי חשתי לא שייכת, תקועה בין שני עולמות - בעודי בבטן אימי הוריי התגיירו והפכו ליהודים יחד עם אחי ואחותי. משני הצדדים אני בת למשפחות גרמניות שברובן היו פרוטסטנטיות אך גם חלק קתוליות, משפחות מכובדות ומושרשות. כשנולדתי נקראתי שרה כשם היהודיה הראשונה בעולם, זאת משום שבעיני הוריי אני הייתי היהודייה הראשונה במשפחת פון שוורצה. אפשר להגיד שכגודל הציפייה כך הרבה פעמים תגובת הנגד של הילד. עלינו לארץ, גדלתי בחינוך דתי, ניסיתי להשתייך, להיטמע אבל הבנתי מהר מאד שאיני יכולה להתכחש למוצא שלי. הגוף שלי כאב, היה מחיר לדיכוי הפנימי. איני יכולה לאמץ כללים של קבוצה כלשהי, רק מפני שאני מתביישת במקום ממנו באתי. הבנתי שעליי לעשות תהליך של חקירה והעמקה. לקיים את צו הקבוצה אינו מטרה המקדשת אתהאמצעים במיוחד אם הם באים על חשבון הנאמנות לעצמך.

דרך סיפור חיי, הבנתי כמה שפת גופנו מושפעת מחוויות הילדות שלנו ודרך לימודי המשחק הבנתי כיצד היא משפיעה על כל מפגש ומפגש שלי בהווה.

לאחר ילדות מעניינת, מורכבת ומטלטלת, אפשר לומר שלימודי המשחק הבהירו לי, שאחרי שיצרתי דמות, עליי למצוא מי אני בכדי שיהיה לי לאן לחזור.

כך, התחושה הקשה של חוסר השייכות שלי הפכה ליתרון בכל מה שנוגע לחופש המחשבה שלי. אי השייכות הביאה איתה את היכולת לחשוב מחוץ לתבנית.

לגדול כבת להורים מהגרים שעזבו דת, תרבות, מולדת, גורם לכך ששום דבר לא ברור מאליו. בהרצאה שרה עוסקת בלקחי השואה מזווית אישית, מרגשת ומפתיעה, מעודדת לשינוי תפיסתי ומחשבתי ומייצרת גשר בין עולמות.

‍

‍

‍

‍